פתאום, בערך בגיל 30 הבנתי את זה, הרבה אנשים שמתאגדים סביב אותה האמונה או סביב אותו הרעיון יכולים לנצח הכל, זה כל כך פשוט להבנה ועדיין כל כך קשה ליישום במציאות.
זה תמיד משהו שכולם רוצים, אבל חייבים למצוא את הגורם המסנכרן, זה שיצליח לגרום לכולם לעלות על השביל הנכון, להיות גוש אחד, מאוחדים סביב ״המשהו״ – המטרה.

הכי חזקים ביחד
אז מה השתנה עבור אלפי עובדי סלקום יום אחרי שהכירו בהתאגדות העובדים שלנו? מה שינה את חוקי המשחק שהיו כאן 18 שנים לפני כן?
הדבר היחיד שהשתנה הוא התפיסה שלנו, הצלחנו סוף סוף להבין שאנחנו הכי, אבל הכי חזקים ביחד. 4000 אנשים, כל אדם לעצמו פגיעים ביותר, אין רלוונטיות למספר בכלל.
4000 אנשים שהולכים יחד, אחרי ראש אחד ורעיון אחד חזקים פי 200 ויכולים לעמוד על זכויותיהם, לקבוע את סדר יומם ולייצר לעצמם מציאות וחיים טובים יותר. נ ק ו ד ה.
התאגדות סביב רעיון אחד דורשות פעולות זהות מתוזמנות של קבוצת אנשים והכי חשוב – סולידריות ומידת אכפתיות ביניהם.
ההבנה העמוקה שאני עושה משהו לא רק עבורי ועבור המשפחה שלי, אלא עבור הטוב הכללי. שהוא בסופו של דבר הטוב שלי, אבל רק בסופו של דבר.

הפרדוקס
נשמע טוב.. אז למה זה כלכך קשה?
כדי שיהיה טוב לכלל, כולם צריכים לתת מעצמם אותו הדבר, ואנחנו בני האדם מסתבר, די אוהבים לעגל פינות, להתעצל כשלא מסתכלים עלינו ולקוות שאולי החברים יעשו גם את העבודה שלנו נו.. בלי שאף אחד ירגיש.
כמו שהייתי שומעת לא פעם תוך כדי התאגדות סלקום כאשר הייתי מגיעה להחתים עובדים (היינו זקוקים ל-1/3 החתימות של העובדים בארגון על מנת להקים ארגון יציג) -״אני על הגדר … כשתצליחי תבואי אליי אני כבר אחתום אז …״
שזה פרדוקס, איך אני יכולה להצליח אם לא תחתום?

המגיפה 
פעם בכמה עשרות שנים נוחתת מגפה קשה על הפלנטה היפה שלנו, כזו שמוכיחה תמיד כמה דברים, דבר ראשון, כולנו עשויים מאותו החומר בדיוק והדבר השני, אחדות וסולידריות מנצחות הכל.

המירוץ נגד הזמן 
כל ילד יודע שהקורונה היא מחלה קשה, בישראל יש כבר מעל 5200 קורבנות. אחת הבעיות שלה, הוא המוניטין שלה, ״ מחלה של זקנים״, ואולי בגרסה הנוכחית שלה היא מסכנת בעיקר אנשים מבוגרים וחולים, אבל שימו לב, מדובר בנגיף שמשנה צורה או בשפה שכולם כבר מבינים מייצר מוטציות.
זה די פשוט, ברגע שהרבה אנשים נדבקים בנגיף, אנחנו מעלים את הסיכוי שהנגיף הזה מתחיל לשנות צורה במעבר מגוף אחד לגוף אחר, סטטיסטיקה פשוטה.
חלום בלהות עלול להתגשם
הצורה הבאה שהוא ילבש יכולה ועלולה להיות כזו אשר פוגעת בצעירים ובילדיהם והשד יודע מה עוד.
תתחילו לדמיין
מישהו פה יכול לדמיין שאנחנו נתמודד פה עכשיו מול מוטציה שהורגת ילדים וצעירים? שנתחיל סבב חדש של עוד שנה נוראית כזו, שנה שהילדים שלנו סגורים בבית בלי מסגרת רצינית, שנה בלי נסיעות לחו״ל, בלי אירועים חברתיים, בלי בילויים, בלי המשפחה המורחבת, בלי עבודה, בלי מסחר, עם מסכה על הפרצוף רק בגלל שנוח לנו להאמין בכל מיני פייק ניוז ברשת או בגלל המחשבה הלא הגיונית של ״אני צעיר … אז למה לי להתחסן״
מישהו יכול לדמיין שתהיה לנו ערימה של 5000 גופות כאלה לקבור?
וזה לא תרחיש יום הדין, זה תרחיש אפשרי, עם התכנות סבירה, אנחנו במירוץ אמיתי, כרגע יש חיסון שמתמודד עם וריאנט מסוים, אם לא נהיה מהירים ונתחסן כולנו תהיה הדבקה גדולה והסיכוי לשינוי צורה (מוטציה) בין הדבקה להדבקה עולה משמעותית.
למה אתם מחכים?

אז היום זה אני מחר זה אתה, שם טמון הקסם האמיתי של התאגדות אנושית, ההבנה הזו שכולנו חלקים קטנים של השלם, של החברה, התינוקות, הילדים, המבוגרים והקשישים, כולנו צריכים להיות ערבים זה לזה ועל כולנו האחריות המשותפת לנצח במרוץ נגד הנגיף הזה.
ופה, אין טריקים, אין עיגולי פינות, אין מישהו אחר שיעשה בשבילי את העבודה ומה שהכי אין לנו, זה זמן לשטויות.
האחריות לצאת מזה היא של כולנו. ההחלטה להתעלם מזה היא נזק מתגלגל לנו, ליקרים לנו ולחברה כולה.
אז בואו נתעורר ונציל ביחד את החברה שלנו, בואו נחזיר את החיים שהיו לנו קודם.
לכו כבר להתחסן!
מיה יניב